1. הנתבע (להלן:"המבקש") הגיש בקשה למחיקת התובענה נגדו על הסף.
2. המבקש טען, כי בכתב התביעה נטען כלפיו, כי לו היו התובעים (להלן: "המשיבים") מיוצגים בדיון המשפטי שהתנהל בבית המשפט המחוזי בעניין הפרת זכויות של חברת PFIZER INC (להלן: "חברת פייזר") בנפרד מרוני האן, לא היו מסכימים לפשרה, מאחר והם לא היו המפרים הישירים של זכויותיה של חברת פייזר, וממילא צו מניעה לא היה מוצא כנגדם, וכך היו נמנעים מהם החיובים בהם חויבו כתוצאה מהפרתו של צו המניעה בשלב מאוחר יותר.
3. המבקש טען כי במקרה דנן, כאשר המשיבים היו חלק מההליך המשפטי והיו מודעים לטענות של חברת פייזר באשר להפרת זכויותיה, כמשווקים וכמפיצים הם נכנסו תחת המטריה של "דוקטרינת ההפרה התורמת" (CONTRIBUTORY INFRINGMENT) ולפיה גם אם המשווק או המפיץ של מוצר, המפר זכויות יוצרים ו/או סימני מסחר לא ידע בפועל, אך היה צריך לדעת על ההפרה, הוא נחשב כמי שתרם להפרת זכויותיו של בעל הזכויות ולכן ייחשב גם הוא כמפר.
לפיכך, גם במידה והמשיבים היו מיוצגים ע"י ב"כ אחר מאשר המבקש וגם אם לא היו מסכימים לדרך הפשרה שהושגה עם חברת פייזר, מרגע שהסכים רוני האן לצו המניעה, נאלץ היה בית המשפט להפעיל את צו המניעה גם כנגד המשווקים והמפיצים מטעמו של רוני האן, דהיינו כנגד המשיבים.
4. המשיבים הגיבו לבקשה וטענו, כי יש לדחותה.
א) המשיבים טענו כי נושא התובענה הינו רשלנותו של המבקש במילוי חובותיו כלפי המשיבים מתוקף תפקידו כעורך דינם במסגרת ההליכים המשפטיים שניהל עבורם במסגרת ת.א. 1762/04.
ב) המשיבים טענו, כי בסעיף 14 לכתב התביעה מתוארת בתמצית עילת התובענה וכעולה ממנו, סבורים המשיבים כי לולא ייצוגם ע"י המבקש, אשר, לטענתם, הפר חובתו כעורך דין לפעול במיומנות ובזהירות נאותים, לא היו מוטלים עליהם חיוביים כספיים במסגרת ההליך השיפוטי.
ג) עוד טענו המשיבים, כי מהאמור בבקשה עולה כי האחריות התורמת מותנית בהוכחה כי המשיבים ידעו על ההפרה, בעוד שפסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהגישו המשיבים לאחר שחויבו בקנס על סך 150,000 ש"ח, קבע כי המשיבים כלל לא ידעו ולא היו יכולים לדעת על הפרתו .
5.
לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) עפ"י תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי,
רשאי
בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.
כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת "
לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".
וראה לעניין זה: ע"א 316/56
קרמש נ' דבי
פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97
שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח'
פד"י נד (4) 464, 478.
ב) מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני.
ראה לענין זה: ע"א 335/78
שאלתיאל נ' שני
פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.
סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לענין זה: ע"א 109/84
ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח'
, פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89
עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה
פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89
פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח'
, פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78
מדינת ישראל נ' זאב יוליס
, פ"ד כד (2) 522; ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו
, פ"ד מ(2) 668).
ג) בענייננו:
אם המשיבים יוכיחו את האמור בסעיף 26 לכתב התביעה יזכו בסעד הכספי המבוקש על ידם.
טענות המבקש הן טענות הגנה לגופו של עניין ולצורך קבלתן יש לערוך בירור עובדתי ולצורך כך, קיים שלב ההוכחות.
לפיכך, אני דוחה את טענות המבקש ולפיהן כתב התביעה על פניו אינו מגלה עילה, וכי ניתן לדחות את התביעה בשלב זה.